בשנות ה־50 עד שנות ה־70 נולדה בישראל שפה אמנותית ייחודית, ששילבה בין עיצוב, חומר, זהות ותרבות. הקרמיקה הישראלית של אותן שנים הפכה לסמל לאומי קטן, חיבור בין שורשיות ויצירתיות, בין
תיעוד מסודר של אוסף פרטי הוא אחד המרכיבים החשובים ביותר בניהול האוסף והבטחת ערכו לאורך זמן. תיעוד מקצועי מאפשר לא רק לשמור על מעקב אחר הפריטים השונים, אלא גם לתעד
בכל בית ישראלי מסתתרים אוצרות. לעתים הם מונחים במגירה נשכחת, לעתים הם מקשטים מדף בסלון, ופעמים רבות הם פשוט ממתינים במחסן או בעליית הגג. אך כיצד נדע להבחין בין חפץ
אם יש ברשותכם אוסף אומנות, ציורים ישנים, פסלים, הדפסים, עבודות נייר, פריטי יודאיקה אומנותיים או יצירות שעברו בירושה, ייתכן שאתם לא יודעים מה הערך האמיתי שלהם או למי נכון לפנות
שמאי אומנות הוא סוג שירות מקצועי יוצא דופן, שרובנו לא נתקלים בו בחיי היום יום. האם ומתי עשויים להידרש לכם שירותיו של בעל מקצוע כזה? ומה זה בעצם אומר? אז
אופיים של ציורים יהודיים נגזר מן התקופה בה ציירו אותם והמקום שהשפיע על הציירים. משום כך אפשר לראות עם השנים, כי אומנות הציור היהודי התפתחה וגם נפתחה להשפעות שונות. בתחילה
פיסול ישראלי הוא תחום חדש יחסית, כנראה בעיקר בשל הציווי העתיק מעשרת הדברות. יחד עם זאת, עם הקמת בצלאל – בית הספר לאמנות בירושלים בשנת 1906, החלו להופיע פסלים ישראליים,
מאז שלמד האדם לאחוז בפחם וליצור צבעים ופיגמנטים, הוא לא הפסיק לכתוב ובעיקר לצייר. הציורים של האדם מתועדים משחר ההיסטוריה ומה שהתחיל בקירות מערות האדם הקדמון, הלך והתקדם לכדי יצירות
פריטים עתיקים וישנים, או בשמם האחר – "ענתיקות", גורמים לעניין רב אצל אספנים מקצועיים. אותם אנשים תרים אחר פריטים מעניינים כגון תכשיטים, תמונות, חפצי יודאיקה ופרטי אומנות, שומרים אותם לעצמם
ציורים עתיקים הוא אחד התחומים היותר תוססים מבחינת חובבי אומנות ואספנים רציניים. אנשים שכאלה מחפשים כל העת ציורים עתיקים שיוכלו לרכוש, ומוכנים לשלם כספים רבים תמורתם. מה זה אומר מבחינתכם?
